121

רָז וְנַעֲמָה חוֹנִים לְיַד הָאִיסוּזוּ, עוֹבְרִים אֶת שַׁעַר הַבָּקָר וְהוֹלְכִים בַּשְּׁבִיל אֶל הַמְּעָרָה. כְּשֶׁהֵם נִכְנָסִים, נִיגְרָה קָמָה מִמִּרְבָּצָהּ בְּחֹסֶר רָצוֹן וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם, וְאָז הוֹלֶכֶת לְכִוּוּן פֶּתַח הַמְּחִלָּה וּמְרַחְרַחַת אוֹתוֹ. קוֹל צְחוֹקָם וְשִׂיחָתָם שֶׁל רוּת וִיהוּדָה מַתְחִיל לְהִדְהֵד מִתּוֹךְ הַמְּחִלָּה. רָז וְנַעֲמָה מַמְתִּינִים וְאֵינָם נִכְנָסִים, כֵּיוָן שֶׁהַמְּחִלָּה כֹּה צָרָה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַחֲלֹף עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל רוּת וִיהוּדָה בְּתוֹכָהּ. רוּת וִיהוּדָה יוֹצְאִים מְאֻבָּקִים, וּמֻפְתָּעִים לִרְאוֹת מֵעֲלֵיהֶם זוּג נוֹסָף. בְּעָבְרָם הֵם מְחַיְּכִים אֲלֵיהֶם חִיּוּךְ נָבוֹךְ וְאֵלֶּה מִתְבּוֹנְנִים בָּהֶם בְּחִיּוּךְ בַּיְשָׁנִי וְנִכְנָסִים לַמְחִלָּה. "לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ עוֹד מְשֻׁגָּעִים שֶׁמְּטַיְּלִים בַּגֶּשֶׁם" אוֹמֶרֶת רוּת כְּשֶׁהֵם מִתְרַחֲקִים.
עַל הַתֵּל, גֶּשֶׁם קַל יוֹרֵד, וִיהוּדָה וְרוּת מַשְׁקִיפִים מִזְרָחָה עַל הַגְּבָעוֹת הַיְּרֻקּוֹת. – "כַּמָּה מַהֵר מִשְׁתַּנֶּה פֹּה," מִתְפָּעֵל יְהוּדָה "רַק לִפְנֵי שָׁבוּעַ הַכֹּל הָיָה פֹּה אָפֹר וְצָהֹב".