120

יְהוּדָה וְרוּת זוֹחֲלִים בִּמְחִלָּה אֲרֻכָּה הָעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַסֶּלַע, נִכְנָסִים לְחֶדֶר וּמִזְדַּקְּפִים אֶל תּוֹךְ הַדְּמָמָה. שׂוֹרֵר חֹשֶׁךְ מֻחְלָט וְלָכֵן רוּת אֵינָהּ יְכוֹלָה לֶאֱמֹד אֶת גֹּדֶל הַחֶדֶר אַךְ הַהֵד הַקָּלוּשׁ וּמַשָּׁב הָאֲוִיר הַקָּרִיר רוֹמְזִים לָהּ שֶׁהַחֶדֶר מָאֳרָךְ. כְּדֵי לְהַשִּׂיג דְּמָמָה כָּזֹאת עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע עָלֶיךָ לָלֶכֶת עַד אֶמְצַע הַמִּדְבָּר, וְגַם לְשָׁם יַגִּיעוּ זְבוּבִים וְיִזְדַּמְזְמוּ לָהֶם עִם זִמְזוּם הַדְּמָמָה, וְאוּלָם כָּאן כָּל קִירוֹת הַקִּרְטוֹן נוֹטְפִים דְּמָמָה. יְהוּדָה מְגַשֵּׁשׁ וְאוֹמֵר "יֹפִי, הַסֻּלָּם פֹּה", וּבְשֶׁל הַחֹשֶׁךְ הַמֻּחְלָט, וְכֵיוָן שֶׁהַקּוֹל חוֹזֵר בְּאֹפֶן אָחִיד מִקִּירוֹת הַמְּעָרָה, הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁקּוֹלוֹ בְּתוֹכָהּ וּצְמַרְמֹרֶת קַלָּה עוֹבֶרֶת עַד כַּפּוֹת יָדֶיהָ. הוּא נוֹתֵן לָהּ יָד וּמְכַוֵּן אוֹתָהּ אֶל הַסֻּלָּם.
הֵם עוֹלִים בַּסֻּלָּם אֶל פֶּתַח מְחִלָּה נוֹסֶפֶת וְזוֹחֲלִים בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ אֶל חֶדֶר בּוֹ יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. "חֲבָל שֶׁלֹּא הֵבֵאנוּ נֵרוֹת" אוֹמֵר יְהוּדָה – "לֹא חֲבָל, נָעִים כָּךְ בַּחֹשֶׁךְ" – "אֶת לֹא מְבִינָה, יֵשׁ פֹּה אֶת הַקּוֹלוּמְבַּרְיוּם, זֶה מַרְהִיב עִם נֵרוֹת" – "מַה זֶּה קוֹלוּמְבַּרְיוּם?" – "זֶה חֹרִים בְּקִירוֹת בְּצוּרַת מְשֻׁלָּשִׁים, מְסֻדָּרִים זֶה מֵעַל זֶה" הוּא אוֹמֵר וּמוֹבִיל אֶת יָדָהּ לָגָעַת בַּגֻּמְחוֹת "וְזֶה מַקִּיף אֶת כָּל הַחֶדֶר שֶׁהוּא בְּצוּרַת פַּעֲמוֹן. וּכְשֶׁמַּדְלִיקִים נֵרוֹת בְּתוֹכָם זֶה מְהַפְּנֵט".
"אַרְכֵאוֹלוֹגִים מִתְוַכְּחִים עַל הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁל הַחֲצִיבוֹת הָאֵלֶּה, יֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה הָיָה לְגִדּוּל יוֹנִים, יֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה שֶׁאֱרִיּוֹת שֶׁל מַחְצָבָה, אֲבָל אֵלּוּ סִבּוֹת טִפְּשִׁיּוֹת, בָּרוּר שֶׁזֶּה הָיָה לִתְאוּרָה, הֵם בְּדִיּוּק בְּגֹדֶל שֶׁל נֵר, רַק צָרִיךְ לְנַסּוֹת בִּשְׁבִיל לְהָבִין. הֲרֵי הֵם יָשְׁבוּ פֹּה, אֵלּוּ הָיוּ מְעָרוֹת מִסְתּוֹר, וְהֵם הָיוּ צְרִיכִים תְּאוּרָה… אֲנִי חוֹפֵר לָךְ?" שׁוֹאֵל יְהוּדָה כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁרוּת מִשְׁתַּתֶּקֶת – "אַתָּה לֹא מֵבִין" – "מָה אֲנִי לֹא מֵבִין?" – "אַתָּה בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין" – "מָה?" – "זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתָּה אוֹמֵר, רַק תַּמְשִׁיךְ לְדַבֵּר…" אַךְ יְהוּדָה כְּבָר נָבוֹךְ וְלֹא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אָז הוּא מְחַבֵּק אוֹתָהּ וּמְנַשֵּׁק אֶת שְׁפָתֶיהָ וּמְלַטֵּף אֶת גַּבָּהּ הָרַךְ מִתַּחַת לְחֻלְצָתָהּ הַמְּאֻבֶּקֶת.