116

בְּהַגִּיעָם, רוּת מַשְׁרָה אֶת הַחוּמוּס בְּקַעֲרַת מַיִם וּמַנִּיחָה אֶת הַקְּעָרָה עַל הַמְּקָרֵר. "וּמָה עַכְשָׁו?" שׁוֹאֵל יְהוּדָה. – "עַכְשָׁו מְחַכִּים" עוֹנָה רוּת. – "עַד מָתַי?" – "עַד מָחָר" – "אָה, זֶה לְמַחַר?" – "כֵּן, מָה חָשַׁבְתָּ" – "חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לְהַיּוֹם" – "לֹא, מַה קָּרָה לְךָ, צָרִיךְ לְהַשְׁרוֹת אוֹתָם עֶשְׁרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת" – "טוֹב, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, בַּחַיִּים לֹא הֵכַנְתִּי חוּמוּס! אֲנִי אוֹכֵל כָּל יוֹם חוּמוּס וּבַחַיִּים לֹא הֵכַנְתִּי חוּמוּס!" – "אָז הִגִּיעַ הַזְּמַן!" – "מַסְכִּים! רַק מָה נֹאכַל הַיּוֹם?" – "מָה שֶׁאַתָּה תִּכְנַנְתָּ" עוֹנָה רוּת בְּחִיּוּךְ – "אָה! טוֹב, אֲנִי לֹא אֵיזֶה בַּשְׁלָן גָּדוֹל, אֲבָל יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים טְעִימִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְהָכִין" אוֹמֵר יְהוּדָה, וּמֵכִין לָהֶם חֲבִיתָה עִם שְׁלוֹשָׁה סוּגֵי גְבִינָה וּפִטְרִיּוֹת. וּכְשֶׁיְּהוּדָה חוֹתֵךְ אֶת הַסָּלָט רוּת נִצְמֶדֶת אֵלָיו וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. הִיא רוֹאָה שֶׁהוּא חוֹתֵך אֶת הַגַּמְבָּה דַּק-דַּק וְאוֹמֶרֶת: "אָז אֲנִי רוֹאָה שֶׁגַּם לְךָ יֵשׁ סַבְלָנוּת" – "עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת," אוֹמֵר יְהוּדָה "מֵהַצַּד זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ סַבְלָנוּת, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי חוֹתֵךְ דַּק אֲנִי רַק חוֹשֵׁב כַּמָּה טָעִים זֶה יִהְיֶה".