109

לֹא רַק לְחֹרֶף הַתַּשְׁנַ"ד מַגִּיעַ תַּקְצִיר לְשִׁירָיו, גַּם לְחֹרֶף הַתַּשְׁסָ"ט רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה תַּקְצִיר כָּזֶה. לְהַלָּן, תַּקְצִיר שִׁירֵי הַחֹרֶף הַבָּא, בְּחָסוּת הָרוּחַ וְהַחֹשֶׁךְ וְהַמַּיִם:

לְמַעֲשֶׁה כַּף הַדִּמּוּי הִיא יָלְדָה הַמְּקַפֶּצֶת בִּשְׁלוּלִיוֹת, שֶׁהֵן הַגְשָׁמַת הַמִּשְׁתַּקֵּף בָּן, עַל פִּי חֵשֶׁק רִגְעִי. הַשְּׁלוּלִית כָּל-כָּךְ נִפְעֶמֶת מִן הַהַפְתָּעָה וּמִכַּף רַגְלָהּ הַיָּפָה, שֶׁמַּיִם נִתָּזִים אֶל הַשְּׁלוּלִיוֹת הַקְּרוֹבוֹת וְהַהִשְׁתַּקְּפֻיוֹת מִתְעָרְבוֹת. אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁחֻקֵּי הָאוֹפְּטִיקָה מוֹסִיפִים לְתַפְקֵד כְּשֶׁהָיוּ, מִתְעַרְבְּבִים גַּם יִצּוּגֵי הַהִשְׁתַּקְּפֻיוֹת אֲשֶׁר בַּמְּצִיאוּת.

שֵׁם הַשִּׁיר: "אַל תַּשְׁאִיר אֶת הַנְּיָר בַּגֶּשֶׁם, הֵי, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹד יְסַדֵּר אַחֲרֶיךָ?!"

לָקוֹחַ קָרֵב אֶל קְיוֹסְק שֶׁכּוֹתַרְתּוֹ "כָּלְבּוֹ". הוּא שׁוֹאֵל אֶת הַמּוֹכֵר: "יֵשׁ מִיץ רִמּוֹנִים?" וְהַמּוֹכֵר מֵשִׁיב: "יֵשׁ". הוּא רוֹאֶה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת הַמּוֹכֵר סוֹחֵט רִמּוֹנִים בְּמִסְנֶנֶת גְּדוֹלָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁהַהִתְרַגְּשׁוּת אֵינָהּ אֶלָּא חֳמָרִים כִימִיִּים הַמֻּפְרָשִׁים בַּמֹּחַ וְזוֹרְמִים בְּמַחְזוֹר הַדָּם, הִיא עוֹבֶרֶת מִן הֶעָסִיס הָאָדֹם [בְּשֶׁל הַמַּגָּע הַיָּשִׁיר] וּמְפַעְפַּעַת דֶּרֶךְ אֶצְבְּעוֹתָיו אֶל דַּמּוֹ.

שֵׁם הַשִּׁיר: "מַה זֶּה, מִי כָּתַב אֶת זֶה"

הָעֶרֶב בָּא מְאֹד, עָדִין, חוֹדֵר וְרַךְ. אֶת צִבְעוֹ הַקַּר וְהַמְּשַׁגֵּעַ פָּרַשׂ לְאַט עַל מִדְרוֹנוֹת וָלֵב. אֵין קֵץ לָעֹמֶק וְאֵין גְּבוּלוֹת לַשֶּׁקֶט – כָּל שִׁיר וְכָל אִוְשַׁת עָלֶה יָכִיל. גַּם אִם הַנִּגּוּן סוֹחֵף, גּוֹנֵז כָּל עֶצֶב, גַּם אִם הַהַרְמוֹנְיָה כְּמַרְוָה: עוֹלֶה הַנִּיחוֹחַ שָׁקוּף כְּמוֹ הַקֶּצֶב; עָדִין יָכִיל הָעֶרֶב, וּבְלִבּוֹ פּוֹעֵם הַשֶּׁקֶט, וּבְעָצְמוֹ עֵינָיו – יִגְאוּ שָׁמַיִם וְכָל חַלּוֹנוֹתֶיהָ יִתְגַּשְּׁמוּ.

שֵׁם הַשִּׁיר: A felicidade