108

הֵקִיץ הַיּוֹם מִשִּׁבְרוֹנוֹ שֶׁל לֵיל שָׁרָב, וִיהוּדָה מִתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם בּוֹ הוּא נִמְצָא בְּבוּנְקֵר בְּהַר שְׁלֹמֹה. הוּא יוֹרֵד בְּמַדְרֵגוֹת הַבַּרְזֶל וְהוֹלֵךְ בַּמִּנְהָרָה וּמִתַּחַת לָרִצְפָּה נִשְׁמָע שְׁאוֹן מַיִם רַבִּים. וְהִנֵּה אַחַת מִפְּלָטוֹת הַפַּח שֶׁמֵּהֶן עֲשׂוּיָה הָרִצְפָּה רוֹפֶפֶת. זֶה מְסֻכָּן, הוּא חוֹשֵׁב, וּמַבְחִין שֶׁהַבְּרָגִים שֶׁחִבְּרוּ אֶת הַפְּלָטָה לִמְקוֹמָהּ הֶחֱלִידוּ כָּלִיל, וְהִיא רַק מֻנַּחַת בִּמְקוֹמָהּ לְלֹא כָּל חִזּוּק. הוּא מְזִיז אוֹתָהּ וְרוֹאֶה מִתַּחְתֶּיהָ מַיִם זוֹרְמִים בְּשֶׁצֶף בִּתְעָלָה מֵאֶבֶן גִּיר. מוּזָר, הוּא חוֹשֵׁב, הֲרֵי הַר שְׁלֹמֹה עָשׂוּי מִשַּׁחַם אָדֹם. הוּא חוֹזֵר לְמַעְלָה וּמַמְשִׁיךְ מִזְרָחָה בַּמִּנְהָרָה וְרוֹאֶה אֶת הָאוֹר הַכָּחֹל הַבּוֹקֵעַ מֵהַיְּצִיאָה. הוּא מִתְקָרֵב לַפֶּתַח וּמַשְׁקִיף מִמֶּנּוּ עַל מִפְרָץ אֵילַת וְעַל הָעֲרָבָה. אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן, הוּא חוֹשֵׁב, אִם הַבּוּנְקֵר כָּל-כָּךְ גָּבוֹהַּ, מֵאֵיפֹה כָּל הַמַּיִם? הַכֹּל כְּבָר נִרְאֶה מוּזָר וִיהוּדָה מֵבִין שֶׁזֶּה חֲלוֹם וּמִתְעוֹרֵר וְאוֹר הַשַּׁחַר הַתָּכוֹל נֹגֵהַּ מֵחַלּוֹנוֹ הַמְּכֻסֶּה טִפּוֹת, וּבַחוּץ נִשְׁמָע קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. וְלַמְרוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הָיָה חֲלוֹם, בְּהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם נִשְׁאֶרֶת בּוֹ דְּרִיכוּת מְסֻיֶּמֶת, מִין קֶשֶׁב, כְּאִלּוּ יִתָּקֵל בְּטָעוּת בִּפְּלָטַת הַפַּח הָרוֹפֶפֶת וְהוּא עָלוּל לְהַחְלִיק. "הַיּוֹם רוּת בָּאָה!" הוּא נִזְכַּר, וְהוֹלֵךְ, מָלֵא שִׂמְחָה, לְהָכִין לְעַצְמוֹ קָפֶה.