104
עֹמֶס הַחֹם יָרַד מְעַט וּבַשָּׁמַיִם תָּלוּי אֹבֶךְ אָפֹר. יְהוּדָה עוֹבֵר אֶת מוֹשַׁב לָכִישׁ בְּדַרְכּוֹ לִמְדֹּד בִּבְאֵר עָזָר. הָרֶגַע הַזֶּה, בּוֹ אַתָּה יוֹרֵד מֵהָאַסְפַלְט אֶל דֶּרֶךְ הֶעָפָר. מַשֶּׁהוּ בַּנְּהִיגָה מִשְׁתַּחְרֵר. הַקֶּצֶב יוֹרֵד. הַמֶּתַח מֵעַצְבָּנוּתָם שֶׁל נְהָגִים אֲחֵרִים שׁוֹכֵךְ וּבִמְקוֹמוֹ אַתָּה נַעֲשֶׂה מוּדָע לָאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת אֲשֶׁר עַל הַדֶּרֶךְ. הַדֶּרֶךְ בֵּין הַכְּרָמִים נִרְאֵית כְּעוֹלָה אֶל הָאֹפֶק, אַךְ כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמַעְלָה נִגְלִים לְעֵינָיו שְׂדוֹת חִטָּה אֵינְסוֹפִיִּים שֶׁרַק עַתָּה נָבְטוּ, פְּרוּשִׂים כְּגַלִּים עַד אֳפָקַיִם, וּפֹה וָשָׁם חֻרְשָׁה קְטַנָּה נִסְתֶּרֶת בְּחֵיק הַגַּיְא. יְהוּדָה פּוֹנֶה יָמִינָה לְכִוּוּן בְּאֵר עָזָר וְהִנֵּה לְיַד הַחֻרְשָׁה הוּא רוֹאֶה וָאן חוֹנֶה לְבַדּוֹ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, וְהַחַלּוֹן שֶׁבְּצִדּוֹ פָּתוּחַ. יְהוּדָה מֵאֵט לְיַד הַוָּאן עַל מְנַת לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַמַּחֲזֶה אַךְ בְּהִתְקָרְבוֹ הַתְּרִיס נִסְגָּר בְּאַחַת, וְהוּא מַסְפִּיק לִרְאוֹת רַק מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ מִטְבָּחוֹן, אוּלַי כִּירָה וְעָלֶיהָ פִינְגָּ'ן וּמַדַּף תַּבְלִינִים. הַסְּגִירָה הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל הַחַלּוֹן גּוֹרֶמֶת לוֹ לְהַרְגָּשָׁה לֹא נְעִימָה. הוּא מַמְשִׁיךְ לְהַפְלִיג עַל גַּלֵּי הַשָּׂדוֹת כְּשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מֶטֶר מֵעַל מֵי הַתְּהוֹם, וְהָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת הַמְּתוּנוֹת שֶׁל הַגְּבָעוֹת מַרְגִּיעוֹת אוֹתוֹ וּמַשְׁכִּיחוֹת מִמֶּנּוּ אֶת אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה. וּמִבַּעַד לְשֹׁבֶל הָאָבָק שֶׁפּוֹרֵעַ הָאִיסוּזוּ, הַקַּרְקַע הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית שְׁקוּפָה וּמַתְחִילִים לִרְאוֹת אֶת הַלִּוְיָתָנִים.
0 תגובות